אני אב לשלושה ומתגורר בקיבוץ נתיב הל"ה.
בעברי הייתי מדריך נוער בקיבוץ, עברתי להוראה במערכת פורמלית של בית ספר ומשם הגעתי לסאדברי; מקום שמשלב את שני התפקידים ומאפשר חופש כבוד ושיוויון, בלי מסכות, בדיוק כפי שאני מאמין.
אני אופטימיסט חסר תקנה, מאמין באדם שובר מוסכמות ומסגרות ותמיד חותר ושואף לעתיד טוב יותר.

יש לי משיכה לא מוסברת לספורט וספציפית כדורגל.
אני אוהב לטייל ואת הטבע, להדליק מדורה ולהכין פיתות על הסאג'.
אני אוהב סדרות וסרטי קומדיה ושונא סרטי אימה.
היסטוריה ומספרים מרתקים אותי במיוחד כשהם מתחברים ביחד לתאריכים של אירועים הסטוריים גם אם אקראיים ולא מאוד משמעותיים.
בתיכון הייתי במגמת תיאטרון ויש שיגידו שלקחתי את המשפט "החיים הם במה" כמה צעדים רחוק מדי, אני מאוד אוהב לספר סיפורים ולתאר אירועים לפרטים.
הכי אני אוהב זה הקשר האישי עם בני אדם, ילדים ומבוגרים באינטרקציה זה מה שמניע אותי לייצר חיבורים, ליזים וליצור בסביבה ובקהילה.
בסאדברי אני מקבל מקום וקרקע פורייה ליצור וליזום; טיולים, שיחות עמוקות או מצחיקות, משחקים במגרש ועוד.
אני נהנה לתופף למרות שאני לא יודע, לעשות קאקורו וחידאתו (תשבצי מספרים) בכל בוקר, לשתות קפה לבד או עם חברי קהילה.
החופש בסאדברי מאפשר גם לאנשי הצוות ליצור את יומם, יש ימים שבהם אני מתנהל עם לו"ז ברור של משימות וימים בהם אני מגיע ומתרגש לגלות מה יקרה היום.
אני יכול להיות מי שאני ולהרגיש בנוח עם השטויות שלי, הקונצים ובעיקר עם הקהילה שמסביבי.

הדבר המשמעותי ביותר בסאדברי בעיניי הוא האמון באדם.
על זה מושתת הכל, אמון באדם באשר הוא אדם ללא קשר לעברו, לגילו למגדרו או לתפקידו.
מתוך האמון מתאפשר שיוויון מלא אשר יוצר כבוד הדדי בין חברי הקהילה.
זוהי לדעתי המהות הבסיסית ביותר אשר מאפשרת לנו לחיות בקהילה, לגדול כחברי קהילה. משם מגיעות גם החובות והזכויות אשר מפתחות את העצמאות והאחריות שמכינות אותנו לעולם שבחוץ.

מודל החינוך שלנו הוא לדעתי המצפן של מערכת החינוך והאנושות כולה, הוא מקום מעורר תקווה שצריך להייות ידוע לכל ומודל לשאוף אליו. הוא מראה לנו מה קורה כשנותנים חופש ואמון באדם ואיך לכל אדם יש מקום בקהילה ובעולם שלנו.